ארעיות

תובנת הארעיות

זהו הלימוד הבסיסי ביותר של הבודהה, שלימד כי ארעיות היא הבסיס לכל הסבל שאנו חווים. כשאנו מסתכלים על העולם הזה,
כל דבר משתנה כל הזמן, זהו הטבע הבסיסי של כל היקום. אתה הולך לנהר רחב וחוצה גשר זה 8:00 בבוקר, כאשר אתה חוזר שעה אחרי
וחוצה שוב את הגשר אתה לא חוצה את אותו נהר- המים הם לגמרי אחרים, המים שראית בשעה 8:00 זרמו מכאן והמים שאתה רואה בשעה 9:00 לא אותם מים. המים זורמים כל הזמן והנהר כל הזמן משתנה מרגע לרגע.

כשאתה מתעורר בבוקר, גופך גם שונה מגופך בלילה הקודם. בהרבה מובנים יש עכשיו גוף חדש. שינויים מאוד עדינים קורים בבריאותך
ובחזותך בזמן השינה. מבחוץ אולי תראה אותו הדבר, מבפנים האוכל שאכלת יום קודם עוכל וחלקים ממנו הלכו לשינייך ולעורך והפסולת
ירדה מטה והפכה לשתן וצואה. ברגע זה פנייך כבר מבוגרות יותר מאתמול, אפילו אם לא תראה שום שינוי הגלוי לעין. כל שבע שנים יש לך גוף חדש לגמרי אבל אנו לא לגמרי מבינים זאת.

אדם בא ואומר "לפני 10 שנים הייתי בארצות-הברית"- זהו דיבור של משוגע מכיוון ש- 10 שנים אחורה גוף אחר היה בארצות-הברית,
זה לא אותו הגוף שאומר מילים אלו עכשיו. לזה קוראים ארעיות וזה לא רק קורה לבני-אדם אלא לכל הקיים.

לראות ארעיות 

כל דבר שאנו חושבים שהוא קבוע בחיינו עכשיו ייעלם במשך הזמן. כל דבר בעולם משתנה וחולף אבל אנו לא רואים זאת,
אנו מושלים על-ידי השם והצורה של הדברים. אנו מאמינים ששם וצורה קבועים אז אנו סובלים.
מנקודת מבט זו אנו רואים שהסיבה לסבל טמונה בתודעתנו- כשאנו נצמדים לשם וצורה, אנו לא רואים את הטבע האמתי של העולם הזה.
אם אנו רואים את הטבע האמתי של כל התופעות ורואים שהכל כל הזמן משתנה וחולף אז הסבל שנגרם לנו מכך נעלם. אנו רואים שכל מה
שאנו משיגים/רוכשים בקרוב יחלוף, כל דבר שאנו חושקים בו, בסופו של דבר משתנה וחולף. עם תפיסה כזו, סבל לא יכול לשלוט בנו.

אנו מבינים שסבל מגיע מהיצמדות לדברים זמניים. אולי מישהו חושב "חיי הם לא בעיה, יש לי הכל, אולי אחיה עד גיל 100",
בסופו של דבר גופך ימות, מה אז? לאן ההכרה תלך? רוב האנשים לא מבינים נקודה זו.

הם לא חיים בעולמם שהכל ארעי וחולף אז הם מחזיקים את התשוקות והכעסים שלהם לדוגמא הם אומרים:
"אני אוהב את זה", "אני לא אוהב את זה".
אנשים חיים כל חייהם עם תשוקות והיצמדויות לדברים ארעיים, כל הזמן בודקים את עצמם ואחרים. הם ניצמדים לדעותיהם על מה צריך להיות
ואיך דברים צריכים להיות. מחזיקים בכך כאילו היה האמת- לזה אנו קוראים היצמדות. אבל אם אנו רואים את הארעיות בחיים,
אנו לא סובלים יותר מדי כשהדברים חולפים להם. כל דבר חולף כל-כך מהר, אז למה להיצמד? אפילו אם אנו משיגים שמחה ומוצאים את הדרך לאושר בחיינו, כמה זמן אנו יכולים לשמור את זה? בני-האדם לא יכולים להשיג ולשמור שום דבר מכיוון שכל דבר בא, נשאר לזמן מה וחולף. אז אנו חייבים לראות ארעיות בכדי להיות חופשיים.

2017-08-13T12:38:32+00:00