לאחר שניצח בכמה תחרויות ירי בחץ וקשת,

החליט האלוף הצעיר והרברבן לקרוא תיגר על מורה זן שנודע ביכולתו המופלאה כקשת.

הקשת הצעיר בא לפני המורה והדגים בפניו את מיטב כישוריו,

כאשר פגע החץ ממרחק רב בעין השור כבר בניסיונו הראשון ואז פיצח

את החץ הראשון לשניים בניסיונו השני. "הרי לך"' אמר למורה הקשיש,

"הבה נראה אם תוכל לעשות כמוני."

 

המורה לא נראה מוטרד, ובמקום להוציא את קשתו

הוא סימן לקשת הצעיר ללכת אחריו במעלה ההר.

האלוף הצעיר היה סקרן לדעת לאן מוליכו הקשיש, והוא הלך אחריו.

במשך זמן מה הלכו השניים, עד שהגיעו על פי תהום פעורה בין הסלעים.

לרוחב התהום היה מונח ענף שברירי שהתנדנד קלות ברוח.

הקשת הזקן עלה בשלווה על הענף הבלתי יציב הזה ובחר עץ רחוק כמטרה.

הוא שלף חץ, כיוונו במתינות ואז שחרר את החץ ופגע במדויק במטרה.

"עכשיו הגיע תורך," הוא קרא כשדילג בקלילות מן הענף המתנועע בחזרה לאדמה הבטוחה.

 

הקשת הצעיר הביט באימה בתהום האינסופית שמתחת,

ולא העז אפילו לעלות על הענף שמעל לתהום.

"יש לך מומחיות רבה בחץ וקשת", אמר המורה זן,

"אבל יש לך מומחיות מועטה במיינד שמשחרר את הירייה."

 

💡 כמה אנו יציבים בפעולות שלנו?, למד את עצמך לפעול ללא היסוס או ספק.

 

אולי יעניין אותך גם:

אם אהבתם מוזמנים לשתף > >> >>>