בסין העתיקה חי לו נזיר מתבודד שחי בהרים.

לפני החורף הקרב ובא הוא החליט לצאת ולקבץ אוכל ושמיכות חמות

בכדי שיוכל לעבור את החורף הקשה.

לאחר ימים של נדודים, בדרכו חזרה להרים, הפתיעו אותו קבוצה של שודדים.

הם לקחו ממנו את כל הכסף, האוכל והשמיכות שהצליח לקבץ, ואפילו לקחו את בגדיו,

השכיבו אותו על האדמה וקשרו את ידיו ורגליו עם העשבים הפראיים שגדלו שם.

הוא נשאר שם עירום במשך שעות, קשור לאדמה בעשבים שגדלו מסביב.

 

במהלך היום הקיסר עבר שם עם עבדיו ומשרתיו וכאשר ראה את המחזה הזה הוא נדהם וכעס, החל להציפו:

"איך איש זה מרשה לעצמו לשכב עירום על האדמה כך?" הוא קרא מיד לגנרל שלו:

"גנרל לך ותהרוג את האיש החצוף הזה". הגנרל ניגש לאדם ושלף את חרבו, באותו הרגע אמר הנזיר:

"אין בעיה שתהרוג אותי אבל בבקשה ממך שחרר את ידיי ורגליי

מהעשבים שלא יעקרו העשבים משרשם וימותו".

 

מילים אלו נגעו בליבו של הגנרל, הגנרל המשיך וחשב לעצמו

אני הרגתי כל כך הרבה בעלי חיים ובני אדם, מעולם לא התחשבתי בדבר

"איזו אהבה יש באדם זה". ושאל מה קרה? איך הגעת למצב הזה?

סיפר לו הנזיר על מה שקרה לו וכאשר הקיסר שמע על כך,

הוריד את גלימתו כיסה את הנזיר העירום ומינה אותו למורו האישי.

 

אולי יעניין אותך גם:

אם אהבתם מוזמנים לשתף > >> >>>