ספר המפתחות לאינטואיציה

בכל פעם שנשאל זן מאסטר ג'ו-שו שאלה, הוא תמיד ענה, "לך תשתה תה". התשובה הישירה והפשוטה הזו מכוונת ללימוד הגבוה ביותר בזן, כיוון שהיא מכוונת לפעולה ולעשייה מיטיבה ביומיום באופן כללי. מורי היקר, זן מאסטר סונג-סאן, היה מלמד שכשאתה שותה תה בתשומת לב – שם לב לטעם, לריח, לטמפרטורה – אתה מתעורר לאמת. כל המלחמות הפנימיות מתפוגגות. או-אז אתה רואה, שומע, מריח, טועם, חש ואפילו חושב אמת. מתוך האמת מתעוררת בנו פעולה אינטואיטיבית מיטיבה (פעולה שהיא ספונטנית ומדויקת).

במנזרי זן, אם שני נזירים היו שרויים בקונפליקט ולא הצליחו להגיע לעמק השווה בכוחות עצמם, היה המאסטר מזמין את שניהם אליו ושותה עימם תה בדממה. בתום שתיית התה היה מודה להם על כך שבאו ושתו עימו תה ושולח אותם לדרכם. עצם הנוכחות בַּ רגע מרפאת את הקונפליקט. על כן נאמר בזן, "שתיתי כוס תה ירוק, ועצרתי את כל המלחמות".

הנה סיפור זן שממחיש זאת:
נזיר שאל את זן מאסטר ג'ו-שו, "מה זה בודהה?"
ג'ו-שו ענה, "לך תשתה תה".
הנזיר השיב, "מאסטר, אני כבר שתיתי תה".
ג'ו-שו ענה, "אם כבר שתית תה, למה אתה בא לפה עם שאלה כזו?" הנזיר חווה הארה.

שאלה שמורה ישאל בהקשר לקונג-אן זה:
1. מה חווה הנזיר?
2. אולי אתם עונים: הארה, אך מהי הארה בקונג-אן הזה?

נספר את סיפור הזן של זן מאסטר סו-סאן, והפעם בדגש על הפן "רק לפעול":
יום אחד, יצאו זן מאסטר סו-סאן ותלמידו לטייל בשדות מחוץ למנזר. התלמיד שאל, "מאסטר, מה זה בודהה?"
המאסטר השיב, "השמיים כחולים, העצים ירוקים".
"אני כבר מבין נקודה זו", אמר התלמיד בגאווה.
באותו הרגע ממש הצביע המאסטר על הקרקע ואמר,
"שים לב היכן אתה מניח את רגליך".
באותו הרגע חצה נחש ארסי את השביל שבו עמד התלמיד.
התלמיד, שלפתע ראה את הנחש, קפץ בבהלה לאחור,
ובאותו הרגע ההבנה "שלי" נעלמה, השמיים הכחולים "שלי"
נעלמו והעצים הירוקים "שלי" נעלמו.
באותו הרגע הבין התלמיד שהבנת העקרונות כשלעצמה
אין ביכולתה לסייע ברגע האמת. ברגע האמת – רק לעשות.
בדיוק משום כך, משום שההבנה לבדה אין בכוחה לעזור לחיינו,
לימד זן מאסטר סו- סאן: "שים לב היכן אתה מניח את רגליך".

עלינו לשמור על מיינד צלול, רגע אחר רגע. רגע אחר רגע להקדיש תשומת לב אמיתית לסיטואציה, להיות נוכחים בה. מתוך כך עולה בנו הידיעה הספונטנית – מה עושים כרגע. אם מרגע לרגע אתה רק נוכח, הפעולה הנכונה עולה בכל רגע, ואתה פועל למענך ולמען כל הברואים. בדרך הזן מכונה מצב זה "אהבה גדולה וחמלה גדולה".

דוגמה לקונג-אן:
נזיר פנה לזן מאסטר ג'ו-שו ואמר, "הבוקר נכנסתי למנזר, בבקשה למד אותי". ג'ו-שו שאל, "האם כבר אכלת ארוחת בוקר?"
"כן, מאסטר", ענה הנזיר.
"אם כך, שטוף את הקערות שלך".
שמע זאת הנזיר וחווה הארה.

כאן מכוון הזן מאסטר לא רק לפעולה מיטיבה באופן כללי, אלא לפעולה המיטיבה הקונקרטית שהולמת את הסיטואציה הקונקרטית – את המציאות.

שאלות שמורה ישאל בהקשר לקונג-אן זה:
1 .מה חווה הנזיר?
2 .אם אתה היית הנזיר וזן מאסטר ג'ו-שו היה אומר לך, "שטוף את הקערות שלך", מה היית יכול לומר למאסטר?

פרקטיקת הקונג-אנים ייחודית לדרך הזן. היא מסייעת מאוד בפיתוח מיינד צלול. עם בשלות תרגול הפרקטיקה, לצד תרגול המדיטציה, אנו לומדים כיצד להשתמש במיינד הצלול ובפוטנציאל החבוי בנו. במילים אחרות, הפנמה ו"עיכול" של הדרך בתרגול המדיטציה ובעבודה על הקונג-אנים תפתח שלווה, חופש ואינטימיות ביחסים עם עצמנו, במערכות היחסים שלנו עם בן או בת הזוג שלנו, עם המשפחה, עם ילדינו, בקריירה, עם הסביבה, וכך גם תתפתח יכולת לפעול נכון:

מתי לפעול ומתי לחדול.
מתי לתת ומתי לא לתת.
מתי לפתוח את הפה ומתי לסגור.
מתי ללטף ומתי לתת בעיטה בתחת.
בזן אנו מכנים זאת: "לדעת מתי להיות הר ומתי להיות נהר".

אחת ממתנותיו יקרות הערך של הזן היא האתגר האי-מחשבתי והמחשבתי שהוא מציב לנו כדי לבחון את חיינו. הקונג-אנים נוצרו הודות לתבונתם של מורי הזן וחכמי הזן שהקדישו את חייהם ולימדו אותנו מתוך חמלה גדולה וכדי להציל את כל הברואים מסבלם.