זנקאי (Zenkai), בנו של סמוראי,
נסע לעיר אדו ושם הפך לשומר בכיר של פקיד.

הוא התאהב באשת הפקיד ונתפס.
מתוך הגנה עצמית הוא הרג את הפקיד וברח עם האישה.
שניהם הפכו מאוחר יותר לגנבים.
אשת הפקיד הייתה כל כך חמדנית עד שזנקאי נגעל.
ולבסוף, עזב אותה ונסע הרחק למחוז בוזן,
שם הפך למודט נודד.

כדי לכפר על עברו, החליט זנקאי לבצע מעשה טוב בחייו.
הוא הכיר דרך מסוכנת מעל צוק שגרם למותם ופציעתם
של אנשים רבים, ועל כן החליט לחצוב מנהרה דרך ההרים.

זנקאי עבד בלילה בחפירת המנהרה שלו. כשעברו 30 שנה,
אורכה של המנהרה היה 2,280 מטר, גובהה 20 מטר ורוחבה 30 מטר.
שנתיים לפני סיום העבודה, בנו של הפקיד שאותו הרג זנקאי,
מצא את זנקאי בחוץ ובא להרוג אותו כנקמה.

"אני אתן לך את חיי ברצון," אמר זנקאי.
"רק תן לי לסיים את העבודה הזו.
ביום שזה יושלם תוכל להרוג אותי. ”

אז הבן המתין ליום הזה.
עברו כמה חודשים וזנקאי המשיך לחפור.
הבן התעייף מלא לעשות דבר והחל לעזור בחפירות.
לאחר שעזר במשך יותר משנה,
הוא העריץ את הרצון החזק והאופי של זנקאי.

סוף סוף המנהרה הושלמה והאנשים יכלו להשתמש בה
ולנסוע בביטחון. "עכשיו חתוך את ראשי," אמר זנקאי.
"העבודה שלי הסתיימה."

"איך אוכל לכרות את הראש של המורה שלי?"
שאל הצעיר עם דמעות בעיניים.

סיפור זן זה מלמד שגם לחוטא הגדול ביותר יש מחילה, סליחה ואף תיקון.
אם אינך מוצא זאת בליבך- המשך לפתח חמלה.

 

אולי יעניין אותך גם:

אם אהבתם מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin