דיון זן

במנזר עליו מסופר חיו שני אחים.
אחד היה מלומד גדול והשני לא היה חכם במיוחד ונוסף לכך בעל מום –
היתה לו עין אחת בלבד.

ערב אחד נשמעה נקישה בשער הכניסה, היה זה נזיר נודד.
המסורת במנזרים בודהיסטיים כי נזיר נודד הרוצה להצטרף למנזר,
יזמין לדיון פילוסופי את אחד הנזירים.
אם ינצח – יתקבל למנזר ואם יפסיד – ימשיך לדרכו.

האח המלומד היה כה עייף עד כי מוכן היה לוותר על העונג שבויכוח עם זר.
"לך אתה" אמר לאחיו בעל העין האחת ובקש לנהל את הדיון בשפת הסימנים,
כך יגדל הסיכוי שלך לנצח.

כעבור זמן קצר ראה האח המלומד את הנזיר הנודד יוצא מהמקדש וראשו מורכן.
"אחיך הביס אותי בתבונתו הרבה" אמר, "אני חייב לעזוב”.
"ספר לי מה קרה" ביקש המלומד המופתע.

הראתי לאחיך אצבע אחת לסמל את בודהה הנאור.
בתשובה הוא זקף שתי אצבעות לסמל את בודהה ואת תורתו הקדושה.
אני הרמתי שלוש אצבעות כסמל לבודהה, תורתו הקדושה ותלמידיו.
אחיך הושיט לי את אגרופו הקפוץ באמרו כי כולם באו מאותו המקור.
לא נשאר לי אלא לברך אתכם על ניצחונו ולהמשיך במסעי. נפרד הנזיר הנודד ופנה לדרכו.

כעבור רגעים ספורים הופיע האח בעל העין האחת מתנשף ורוגז.
"מה קרה?" שאל אחיו המלומד. "מה קרה אתה שואל?

יחפן חסר תרבות זה התגרה בי והראה לי אצבע אחת להקניט אותי על עיני האחת,
אבל אני השתדלתי מאוד לנהוג אליו בכבוד כראוי לנהוג באורח וברכתי אותו על כך שיש לו שתי עיניים –
הראיתי לו שתי אצבעות ומה לדעתך עשה החצוף? התגרה בי והושיט לי שלוש אצבעות,

להראות כי לשנינו יחד שלוש עיניים. אז נפנפתי באגרופי והוא ברח…”

אולי יעניין אותך גם:

• סיפורי זן נוספים
• מחשבות טורדניות