הקבצן (שיתוף אישי)

ערב אחד חזרתי מהסופרמרקט.
כשניגשתי למכונית שלי, שמתי לב שאדם
כלשהו בא ועומד לידי. הוא נראה כפושט יד,
נראה כי אין לו מכונית, לא בית ולא עבודה.

ציפיתי שהוא יבקש ממני כסף,
אבל הוא לא עשה את זה,
הוא רק אמר: "המכונית שלך נחמדה מאוד".
אחרי כמה רגעים של שקט עניתי: "תודה"
ואז הקול הפנימי אמר לי:
"שאל אותו אם הוא זקוק לעזרה".

לאחר היסוס קצר שאלתי אותו
אם הוא זקוק לעזרה כלשהי.
תגובתו הייתה מדהימה, לעולם לא אשכח
את שלוש המילים הפשוטות ששמעתי ממנו:
"לא כולנו צריכים?!"

זה היה גילוי אמיתי בעיני. הייתי זקוק לעזרה.
אמנם היה לי כסף ומקום לישון,
אבל זיהיתי שגם אני זקוק לעזרה.

ואז פתחתי את הארנק ונתתי לו
מספיק כסף כדי לקבל ארוחה וקצת מחסה לאותו יום.

פתאום הבנתי שלא משנה כמה כסף, הישגים,
דברים יוקרתיים יש לנו, כולנו זקוקים לעזרה.
ומצד שני, לא משנה כמה אתה מסכן, כמה בעיות חומריות יש לך,
אתה עדיין יכול להציע את עזרתך לאחרים,
אתה עדיין יכול לתת. אפילו אם זו מילה טובה,
אתה יכול לתת את זה וזה יכול להיות יקר ערך לאדם אחר."

💡 אולי האיש הזה היה פשוט זר חסר בית, אבל בעיני הוא היה יותר מזה.
אולי הוא נשלח אלי באופן אישי כדי לפקוח את עיניי, להראות לי שיש דבר אחד,
בין כל הערכים וההישגים האחרים, שהוא חשוב מאוד ובלתי ניתן להחלפה
עבור כל אדם ואדם. למעשה, זו מתנה אמיתית והיא נקראת מתן.

אולי יעניין אותך גם:

• מחשבות מטרידות
• מה זה מיינדפולנס
• סדנת מיינדפולנס