לנוח בתוך ׳לא לדעת׳

כל כך הרבה דברים אני לא יודעת, עד שפגשתי את הדרך הרוחנית השקעתי מאמץ תמידי אדיר לדעת את כל מה שאני לא יודעת.

לא לדעת אינה מכוונת רק לידע קוגניטיבי,
אלא לכל אירוע/ אתגר שאנו פוגשים,
התנסויות, חוויות, פעולות.

התפיסה שאם אני אדע יותר איך להיות -אני אהיה מאושרת,
התפיסה שאם אדע יותר – אהיה טובה כמו כולם.
אם אדע בדיוק מה לעשות – לא אסבול.
לצערי , רק הגדילו את הסבל והמאבקים בחיי.

גדלתי בבית חד הורי,
לא היו דיאלוגים סביבי,
האוטומט בחיי היה מונולוגים ודעה אחת.
גדלתי כבת יחידה,ללא אחים.
מריבות אחים, קנאה של אחים או ביחד ושיתוף של אחים לא היו חלק מלקסיקון הרגשות והחוויות שלי,
האוטומט בחיי היה -אני לעצמי.

הרבה דברים נאלצתי ללמד את עצמי ,
איך לפעול ולהצליח לחיות בחיים האלה,
וכך רוב בני האדם,
כל אחד בהתמודדויות שלו.

כשגדלתי והתחלתי את חיי הבוגרים ,
הקמתי משפחה בגיל מוקדם יחסית,
ומהרגע הראשון התאמצתי במקומות בהם לא ידעתי.
כל הזמן ניסיתי להשלים את החסר.
רציתי לדעת ב100% גם את מה שלא ידעתי!
פגשתי לא מעט אכזבות וקשיים כשהאוטומט שלי פעל
ועשיתי כל שאפשר להתנגד לו,
כעסתי על עצמי במקומות בהם פעלתי לבד,
שפטתי את עצמי במקומות בהם התמונה הייתה שונה מהתמונה המשפחתית שחלמתי,
בדקתי כל פעולה שלי מיליון פעמים לפני ואחרי,
רק בשביל לא להיכשל.
ונחשו מה?
רק יותר ׳נכשלתי׳…

באמת האמנתי שאם ארד על עצמי,
אצליח להיות כל הדברים שלא פגשתי בילדות,
האמנתי שבעזרת ביקורת פנימית אוכל לדעת את כל מה שאני לא יודעת.

עד שפגשתי את דרך הזן,
עד שהסכמתי לחוות את ה׳לא יודעת׳
לפגוש את הקושי,
לעצור, לראות את הכאב, את התסכול, את האוטומט
מבלי לגעת בו,
מבלי לנסות לשנות אותו,
מבלי להתאמץ,
מבלי ל׳דעת׳
פתאום יכולתי לראות מאיפה בא התסכול,
להכיר מי זאת שמתאמצת, נשחקת, כועסת וממורמרת.

לימוד ותרגול דרך הזן בחיים מכוונים אותנו להיות
׳לא יודעים׳ בחיינו,
לא לדעת לא מתוך וויתור,
אלא מתוך העמקה, מתוך אינטואיציה, מתוך אמונה.
דרך הזן מכוונת לשאלת שאלות,
במקום התעסקות בתשובות .
שאלה מאפשרת התרחבות ואינסוף אפשרויות,
תשובות לעומת זאת סוגרות ומגדירות.

וכך לאט לאט,
דרך התרגול האימון והלמידה
הסכמתי לוותר על המאמץ לשנות,
התמסרתי להישאר לא יודעת.
לא יודעת איך להיות במריבות של ילדיי,
לא יודעת איך לפעול במחלוקות עם בעלי,
לא יודעת איך לשלב עבודה ומשפחה,
לא יודעת איך למלא את העסק,
לא יודעת איך לייצר ביחד.
בעזרת התרגול עברתי לעשייה ללא התעסקות בידיעה,
הסכמתי ליפול, הסכמתי לחוות כל מה שמגיע
ופתאום הקימה הפכה קלה יותר,
פתאום הנפילה הפכה דרמתית פחות,
פתאום המציאות הפכה קלה יותר,
פתאום הילדים מחוברים גם בלי מאמץ,
פתאום בעלי מקשיב ומתמסר ללא מאבק.

מתוך אי הידיעה
הגיעו ועדיין מגיעות הפעולות המדויקות ביותר,
מתוך ההסכמה לחוות את אי הידיעה הפנימית האמיתית,
בכך שהשליטה היא לא רק בידיים שלי,
שיקרה מה שיקרה במציאות,
השליטה היחידה שלנו היא על השקט, האמונה והנוכחות שאנחנו מביאים לרגע.

אל תאמינו לי,
תרגלו בעצמכם.

במקום לחפש תשובות,
שאלו שאלות,
הישארו לא יודעים בנוכחות לרגע,
הלמידה והפעולה תגיע מעצמה,
מהבטן, מהרצון.

ובבקשה- הפסיקו לרדת על עצמכם.

נושאים נוספים באתר:

• מה זה מיינדפולנס?
• סדנת מיינדפולנס בתרומה מומלצת