לפני זמן רב בסין חי נזיר חמדן מאוד.
בכל פעם שהייתה תרומה כלשהי למקדש,
או חלוקת כסף מאיש עשיר,
הנזיר הזה תמיד היה הראשון בתור.

הוא השתתף בטקסים רבים, וצבר מספיק כסף
כדי לקנות לעצמו בית נחמד בעיר!
הנזיר היה כל כך חמדן לכסף, שנראה שהוא נהנה
רק מהשמחה שבאיסוף הכסף, ומעולם לא נהנה ממנו.
הוא אפילו לא טרח להוציא כסף על עצמו.

הבגדים שלו היו די עלובים למרות העובדה שכולם
ידעו שיש לו הרבה כסף, וכולם דיברו על זה.

יום אחד, התחיל לרדת גשם, והגשם לא פסק
במשך כמה שבועות. העיירה הקטנה מתחת
למקדש נשטפה החוצה. בתים נהרסו,
חוות הוטבעו שבועות לפני הקציר הגדול, ובקר נספו.

כל העיירה התמודדה עם חורף נורא ללא מזון או דיור.
תושבי הכפר היו מאוד עצובים ומפוחדים.
ואז יום אחד, תושבי הכפר התעוררו ומצאו מספר רב של
עגלות שממלאות את כיכר הכפר.

העגלות היו עמוסות בשקיות רבות של
אורז ושעועית, שמיכות, בגדים ותרופות.
היו כמה מחרשות חדשות, ו 4 שוורים חזקים למשוך אותן!

באמצע עמד "הנזיר החמדן", בבגדיו העלובים והטלאים.
הוא השתמש במחצית מכספו כדי לקנות את
המצרכים הללו, ואת השאר הוא נתן לראש העיר.

"אני נזיר מדיטציה", אמר לראש העיר.
"לפני שנים רבות הבנתי שבעתיד העיר הזו
תחווה אסון נורא. מאז אני מקבל כסף ליום הזה".

כשראו זאת תושבי הכפר, הם התביישו במוחם הבודק.
בשיפוטיות שלהם.

 

 

אולי יעניין אותך גם:

אם אהבתם מוזמנים לשתף > >> >>>