פעם בשנה מגיע יום השואה ומנכיח בנו אבל קולקטיבי שמזכיר לנו
את הזוועות שקרו, כאב זה מכביד עלינו אך גם מעיר אותנו
לזמניות של חיינו והמפגש הבלתי נמנע עם המוות.

אני מצרף לכם אינטראקציה בין מורי
זן מאסטר סונג-סאן ותלמיד בנושא מוות.

" בוקר אחד בעת ריטריט בן 3 ימים במרכז הזן
תלמיד נכנס לראיון אצל הזן מאסטר, קד קידה והתיישב מולו.

זן מאסטר סונג סאן שאל: האם יש לך שאלות?
התלמיד ענה: כן, ושאל מה זה מוות?
הזן מאסטר השיב: אתה כבר מת.
אני בגסיסה? עדיין לא חוויתי מוות.
אני אפילו לא מבין מה זה אומר- אמר התלמיד.

הזן מאסטר הכה את התלמיד על הברך.
התלמיד נהיה מבולבל ולא יכול לענות.
אחרי כמה רגעים הזן מאסטר אמר:
כשאתה חושב מוות אתה יוצר מוות
וכשאתה חושב חיים אתה יוצר חיים.
כשאתה לא חושב, אין חיים ואין מוות.
בתודעה ריקה האם יש אתה?, האם יש אני?
לא, ענה התלמיד.

אתה אומר לא. אתה חייב לדעת את ה"לא הזה".
הלא הזה, זה אין אני, אין אחר, אין גוף, אין עולם.
לכן אין חיים ואין מוות. זה הריקות המוחלטת,
ריקות מוחלטת היא לפני החשיבה.
לפני החשיבה זה הרגע בו הכול כפי שהוא.
אז החיים הם רק חיים. המוות הוא רק מוות.
אל תיצמד לשם, אל תיצמד לצורה.

זה כמו המראה הצלולה. במראה הצלולה הכל זה כלום.
יש רק מראה צלולה והיא משקפת הכל אך לא מחזיקה בדבר.
אם אישה נמצאת מול המראה יש במראה דמות אישה
ואם איש מופיע מול המראה אז דמות האיש משתקפת במראה.
אם חיים, יש רק חיים. אך כל אלו לא קיימים במראה,
המראה לא מחזיקה או שופטת או משווה בדבר.
יש רק את הבא והולך. זה הרגע שלפני החשיבה.

הכל כפי שהוא, השם שנתנו לתודעה הזו היא תודעה מקורית וטהורה.
אתה חייב למצוא את פנייך המקוריים,
למצוא את פנייך לפני כל המסכות, אז לא תיצור חיים או מוות.
התלמיד קד ועזב.

למחרת בבוקר אותו תלמיד נכנס לראיון עם הזן מאסטר.
המאסטר שאל: האם יש לך שאלות?
השיב התלמיד: כן, מה זה מוות?
אתה כבר מת, ענה המאסטר
תודה רבה עכשיו אני מבין.

סונג סאן שאל: מה אתה מבין?, מה זה מוות?
התלמיד השיב : אתה כבר מת.
סונג סאן חייך וקד לתלמיד.

 

אולי יעניין אותך גם:

אם אהבתם מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin